| קרקס פלסטלינה |
זירת ההתרחשות: כיתה גימל שניה, בית ספר במרכז הארץ, קורס אנימציה. אני נכנס לכיתה עם תיק גדול, ומוציא מתוכו את המצלמה והחצובה. עשרים היפראקטיבים קופצים עלי בו-זמנית. ילדים (במקהלה): ניר ניר ניר תראה מה עשינו תראה תראה הבאנו פלסטלינה כמו שאמרת ניר תצלם אותי קודם ניר אני הייתי לפניה ניר היא משכה לי בעין ניר עשיתי פרח ניר עשיתי גמל שלמה ניר היא אכלה לי בוהן ניר עשיתי חייזר ניר ניר ני- אני: שקט! היפראקטיביים (א-קאפלה): אבל ניר היא היתה אחרי ואני הייתי לפניה ושבוע שעבר לא צילמנו כי לא היה לנו פלסטלינה ועכשיו היא אומרת שהיא לפני והיא בכלל אחרי תגיד לה תגיד לה ניר ניר תגיד ניר- אני: די!!! (הילדים נרגעים). אני: אוקיי חמודים. זוכרים מה ביקשתי שתביאו היום? כולם: פלסטלינה!! אני: ומה אנחנו הולכים לעשות עם הפלסטלינה? כולם (חוץ מעודד): אנימציה!! עודד (לחוד): סרטים מצויירים! כולם נוזפים בעודד. שני ילדים מנסים להביא לו צ'פחה ונבלמים על ידי הח"מ. מצ'פח 1: אבל הוא אמר סרטים מצויירים! אני: נו? מצ'פח 2: ואנחנו בכלל עושים אנימציה! אני: זה אותו דבר. שבו. עודד עושה להם אצבע משולשת במשך שעה ארוכה. שני המצ'פחים חוזרים מתוסכלים לשולחן שלהם. אני: יופי. אז בבית הייתם צריכים להכין דמות מפלסטלינה, ולחשוב איך להזיז אותה. מי הכין דמות? חמישה עשר ילדים מרימים ידים בהתלהבות. אני: כל הכבוד. מי רוצה להראות לכולם את הדמות שלו? אף אחד לא מצביע, פרט לילדה תום, המכונה תותו. תותו: אני רוצה!!! אני: יופי תותו. מה הכנת? תותו שולפת בגאווה גליל פלסטלינה כהה מגולגל סביב עצמו עם שפיץ בקצה, עיניים, וחיוך בצבע צהוב זוהר. אני: מקסים!! מה זה? תותו (בגאווה): איש קקי. אני: מה?? תותו: איש- קקי!! אני: תותו!! תותו: זה איש קקי! הנה, זה הקקי, ופה יש לו עיניים ופה והוא מחייך! אני מנסה להסתגל לסיטואציה, אבל זה לא ממש הולך לי. אני: למה הוא מחייך? תותו: הוא לא מחייך. הוא צוחק! אני: למה הוא צוחק? תותו: כי הוא איש קקי! אני: אבל זה לא מצחיק, להיות איש קקי! תותו: מה אתה רוצה שהוא יעשה? יבכה?? אני: אני לא רוצה שהוא יחייך ואני לא רוצה שיבכה. אני לא רוצה בכלל שהוא יהיה איש קקי. תותו: אבל זה מה שהוא!! אני: אז אפשר להפוך אותו למשהו אחר. נגיד... איש פרחים. תותו (עצבנית): אבל איך הוא יכול להיות איש פרחים אם הוא כבר איש קקי?? אני: תותו!! אני לא הולך לצלם איש קקי. מצטער מאד. תותו: מה?!??!? (פורצת בבכי תמרורים). אני נבהל מעוצמת המשבר, ניגש אליה, מתיישב לידה ומנסה לעודד אותה בכל זאת. אני: די. תותו, אל תבכי. די. תותו ממשיכה להזליף דמעות במרץ. שתי ילדות בשולחן ליד מתחילות להתייפח. אני: תותו, די. די. לא לבכות. די. תותו: אני-סניף- רוצה- סניף- איש- סניף- קקי- סניף- ואתה- סניף- לא- סניף- אני: אוקיי, אוקיי!! נכנעתי! שיהיה איש קקי. בסדר? כל הכיתה : יש!!!!!!!!! אני: אוקיי תותו. אז בואי תסבירי לי איזו אנימציה את רוצה לעשות עם האיש... האי.. האיש קקי הזה. תותו (בלי טיפת דמעה, רעננה ומאושרת): קודם כל האיש קקי מתגלגל סביב עצמו כמו קקי, ואחר כך צומח לו פה ואחר כך עיניים ואחר כך הוא מתחיל לצמצם עם העיניים אני: למצמץ. תותו: נכון. אני: ואז מה קורה? תותו: ואז הוא נהיה שילשול. אני: תותו?! תותו: שילשול!! אני: לא!!! תותו מחדשת את ים הדמעות. כנ"ל שתי הילדות בשולחן ליד, ואם אני לא טועה- אפילו אחד המצ'פחים מתחילת השעור מתחיל לזלוף. אני: אה... חמודים שלי... תקשיבו רגע! סיפרתי לכם שבסוף השנה אנחנו נקבל- תותו: אתה- סניף- אני- סניף- רוצה- סניף- איש- סניף- סניף- קקי- סניף- אני: בסוף השנה אנחנו מזמינים את ההורים שלכם לראות מה צילמנו בשעורים! אתם חושבים שהם ירצו לראות אנימציה של איש קקי??? כולם: כן!!!!! תותו קמה ממקומה ומדשדשת קוממיות לעבר הדלת. אני: לאן זה, תותו? תותו: סניף- סניף- אותך- סניף- אותך- סניף- אותך- סניף- אני: אותי מה? תותו: אותך למנהלת!! אני: מה?? תותו: אותך למנהלת על זה שלא נתת לי לעשות איש קקי! אני מחליט לביים התקף בכי ארוך וממושך, כורע על ברכי ומתחנן שלא תלך למנהלת, מבטיח להיות ילד טוב ולהביא פתק מאמא. הילדים נרגעים, אחר כך צוחקים. לבסוף תותו נכנעת, ומתחילה לצחוק גם כן. תותו: אז אם לא איש קקי- אני רוצה לעשות פרפר! אני מסכים בהתלהבות יתרה. במהלך שאר השעור אנחנו עושים אנימציה של פרפר מפלסטלינה, חייזר, פטריה שלא זזה בכלל אבל מילא, ושני פילים. לקראת סוף השעור אני ניגש לתותו ומחליט לברר את הסוגיה. אני: תותו, תגידי לי רגע, מה ההורים שלך היו אומרים אם הם היו רואים שבשעורי אנימציה את עושה איש קקי? תותו: אמא שלי אני לא יודעת, אבל אבא שלי היה בטוח אוהב את האיש קקי. אני: את בטוחה? תותו: כן. אני: בטוחה- בטוחה? תותו: כן. אני: למה? תותו: כי הוא עזר לי להכין אותו אתמול כל הערב. |
| סגור
חלון | הדפס
| שלח
לחבר | שלח
תגובה |