בשעה טובה, האקדמיה ללשון העברית העלתה אתר חדש למֶרשֲתת. לרגל המאורע החגיגי, החליטותי להעלות מערכון שלי (להלן: צחקיק) שנכתב כחלק מסדרת הצחקיקים "גויאבות בערפל" אותה כתבתי לפני אי אילו שנים, אך עדיין, אבוי, לא חזיתי בה מופקת, בועטת וחיה (להלן: אני לוזר מוחלט). קבלו אותו בתשואות:
האקדמיה ללשון
שלושה מלומדים זקנים ומלומדת זקנה אחת, יושבים סביב שולחן דיונים. מעליהם תלוי שלט: "האקדמיה ללשון העברית". נפתלי, בכיר הבלשנים, פותח את הישיבה.
נפתלי: רבותי חברי האקדמיה ללשון עברית. התכנסנו כאן היום כדי לדון בסוגיה חשובה.
(קם ממקומו, ומקרין שקופיות על מסך, בהן נראים מכשירים חשמליים שונים).
נפתלי: הקידמה, חברים, מכרסמת בנו בכל פה. מדי יום ביומו צץ לו מכשיר פלאים זה או אחר, מעשה ידיו של מהנדס פלוני או אלמוני, ומסמא את עיני ההדיוטות אשר נפשם יוצאת אלי ריגושים זולים: דיוידי, מיקרוגל, ואקום קלינר.. המוני ברנשים נבערים מדעת, מדשדשים במי האפסיים של קיומם הנלוז, משל היו חיפושית זבל המטלטלת אנה ואנה את ה.. את ה.. זה שלה.. נו..
חפציבה: חצלוּקית.
נפתלי: את החצלוקית שלה. תודה לך, חפציבה.
אנו, הבלשנים, מחוייבים ללמד את העם לדבר בשפה העברית. וכשם שעיברתנו בהצלחה את כל ההמצאות המפוקפקות הקודמות: הקסטה הפכה לקלטת, המסך הפך למרקע, הסוסיתא הפכה לטויוטה – כך, רבותי, גם היום- לא נצא מחדר זה עד אשר נעברת למשעי את ההמצאה החדשה. (שקופית: נגן MP3) אלחנן?
אלחנן: "נגן אמפישלוש" נקרא אביזר זה. מכשירון קטן וצלופחי. בני הנוער יכנוהו לעיתים "אמפי" לשם קיצור.. השימוש במילים שלמות הפך, מסתבר, לטורח עבורם. אבל אנו, רבותי, נעברת את אותו השרץ. זיכרו- מדובר במכשיר המיועד לפלח שוק צעיר, קיצבי, גיזעי.. הפעם האחרונה בה ניסינו לעברת נגן מוסיקה נישא היה בראשית שנות השמונים, עת שקדנו על עיברות המכשיר הנלוז המתקרא "ווקמן". חפציבה חביבתנו, כמדומתני היית את בצוות ההיגוי ששקד על עיברות אותו מפלץ. כיצד יקרא המכשיר בעברית, החפצה את להזכירנו?
חפציבה: שמענוע.
כולם (באנחה נוסטלגית): שמענוע..
נפתלי: אח.. שמענוע.. כמה פיוט צרוף תמצאנה האוזניים בניגון היפה הזה, שמענוע. "שמע" ו"נוע" משמשים בערבוביה, משל היו ספרא וסייפא. ישר כוח, חפציבה!
כולם: ישר כוח!
אלחנן: וכעת, רבותי, שומה עלינו לשנס מותנינו ולמצוא שם עברי לנגן האמפישלוש. יחזקאל, התחפוץ לומר דבר מה? דומני שנשתתקת קמעה..
יחזקאל: סילחו נא לי, רחימאים.. אולם (משתעל) אינני חש בטוב היום..
נפתלי: הממ.. כלום במיחושים נתקפת, רחימאי חביב?
יחזקאל מהנהן.
חפציבה: יחזקאל היקר, מרחוק ומקרוב שלוחות אליך ידיים מחבקות. וכעת הבה נחזור וננסה להמציא שם לנגן האמפישלוש. שמא, חברים, נקראנו "שמענוע של שנות אלפיים"- ובראשי תיבות: "ששש"א"?
נפתלי: חסרים כאן אי אילו עיצורים נוספים, הלא כן? שלא לדבר על דיפטונג קליל..
מה בדבר: "פרשמדתון"?
אלחנן + חפציבה: הממ..
אלחנן: אנוכי, חברים, חשבתי על משהו אחר: "מרגוֹשית".
כולם: הממ..
יחזקאל (חלוש מאד, מנסה לזעוק לעזרה): אא.. חברים.. אאא.. אאאא..
נפתלי: "אאאא"? והיכן העיצורים, חבריקו?
יחזקאל: אאאחח.. אאחשששש…
חפציבה: אין כאן אותיות בומ"פ, ואין בכל"מ! יש משהו בדבריו, אם יורשה לי..
יחזקאל (מתחיל להיחנק): אאחשששש.. חששגלגלגלגעעעעעע…
נפתלי: ה"גלגלגל" מקבל דגש בגימל?
חפציבה: בגד-כפת בראש מילה, נו באמת.
נפתלי: איזה ראש מילה, חביבה? "גלגלגלגל" בא לאחר ה"חשש"..
יחזקאל: חששגלגלגלגעעעעעע…
אלחנן: אונומטופיאה.. האמנם? יתכן כי עלינו על פריצת דרך..
יחזקאל: חששששששגעגעגעגעקרררררחצצצ-פשששש…
נפתלי: נשמע טוב.. אמור זאת שוב, במטותא?
יחזקאל: חששששששגעגעגעגעקרררררחצצצ-פשששש… קרעכץ!
(יחזקאל צונח לפתע על השולחן. אף אחד לא מתרגש).
נפתלי: דומני שעייף הוא, ידידנו יחזקאל. אולם אני אוהב בכל לב את חידושיו.
הבה נשפעל את מכשיר הסחרחוק, ונודיע לקהל המתפעם: מהיום, נגן אמפישלוש נקרא: חששששששגעגעגעגעקרררררחצצצ-פשששש… קרעכץ! לחיים!
כולם: לחיים!
כל חברי האקדמיה עוזבים את החדר. יחזקאל המת נשאר.
נפלא. תודה!
מי ייתן וחצלוקיתך לא תנשור לעולם!
אין זה ״סחרחוק״ אלא ״שׂחרחוק״ (מלשון שׂח + רחוק)