אם יום אחד ינחת כאן חיזר ויצטרך להגיש דו"ח תצפית למפקדה שלו, שיתבסס רק על הפרסומות שהוא ראה בטלויזיה שלנו- הוא יחזור ויספר שהמין האנושי מורכב מגברים ונשים; כל מין עסוק בפעולה עיקרית אחת: הגברים מבטחים מכוניות בלי לצאת פראיירים, הנשים מחליפות מגן תחתון כל רבע שעה. זהו.
מה קורה כאן, אפשר להבין? כמה פרסומות למגני תחתון אנחנו יכולים כבר לספוג בחודש?? גם לנו יש סף ספיגה, והוא הרבה יותר נמוך מאולוויז לייט, או אולוויז טורבו! למה זה מגיע לנו, הדבר הזה?? בנות, אתן חושבות שלנו אין הפרשות? תארו לעצמכן שבאמצע גמר הישרדות, היה מפציע לכם על המרקע יוגוסלאבי שמן עם שערות על השיניים ומספר לכם שהוא יבש ובטוח עם "טחור שמח", משחה מספר אחת לטחורים חיצוניים! ולמה כל הפרסומות האלה נראות בדיוק אותו דבר? תמיד מדברים שם על "הנוזל". זה נוזל, לא דם, חס וחלילה: נוזל. ותמיד הוא כחול, הנוזל. ברור. תמיד בוחרים לפרסומות האלו דוגמנית שנראית ממש אינטלקטואלית, כשהיא מדגימה לנו איך ה"נוזל" נספג והופך לג'ל- זה באמת קונץ, לדמם, נכון? ולמה כל הנשים בפרסומות האלה לובשות לבן כשהן במחזור? זה מין "אונה לכם" לטבע? לעשות לו דווקא? כמו לשבת על מיטת מסמרים כשאתה הודי עם טחורים, לא?
לפני כמה שנים הוקמה סוכנות פרסום חרדית בשם "רעיון מקורי", שמתמחה בתצוגות אופנה לעולם החרדי בלבד, עם דוגמנים ודוגמניות חרדים וחרדיות. סיפור אמיתי! חמודים. אני רוצה לראות אותם עושים פעם אחת פרסומת צנועה למגן תחתון. אולי מהם תבוא הגאולה? מוכנים? לייט, קאמרה, אקשן:
פייד אין.
דמות מוסתרת בצללית יושבת על כסא, בצניעות. על הקיר תמונה של הרב כדורי. על השולחן פסלון של ברוך גולדשטיין.
קריינית: אני תמיד בטוחה עם שעטנז.
החדר מואר, ואנחנו מגלים את מרגלית הרשפי יושבת על כסא, לבושה חצאית ג'ינס ומחייכת. היא מעפעפת, עושה "פוּ" חמוד ומעיפה את הצמה מהמצח לקרקפת.
עוד חיוך.
מרגלית קמה ומתמתחת בתנועה אירוטית מפונקת. היא מחליקה יד על חצאית הג'ינס ומסתובבת אלינו.
מרגלית: במקצוע שלי אני חייבת להראות טיפ-טופ, עשרים וארבע שעות ביממה.
המסך מתפצל לארבעה חלקים, ואנחנו רואים בכל חלק פעילות אחרת של מרגלית במהלך היממה: עוקרת מטע זיתים ליד שכם, זורקת בלוקים על חיילים, רוקדת הורה בבית אל ומדביקה כרוזי חזיר בחברון.
מרגלית: הבעיה היחידה היא, שהמגן-תחתון שלי לא תמיד עומד בקצב.
מרגלית נישאת על כתפי מאמינים בסלואו-מושן. פניה מביעים אי-נעימות. היא מנסה כל הזמן ליישר את החצאית. אחד מנושאיה מניח רגע את היד על כתפו, ומגלה כי היא ספוגה נוזל כחול. מרגלית מחייכת במבוכה. המתנחל מעווה את פניו וזורק עליה בלוק. מעריץ שני קושר לה תפילין לפה ומעריץ שלישי מביא לה נאגחה למוח עם ספר תורה אקסרה לארג'.
מרגלית: מגני התחתון בהם השתמשתי עד היום, הצליחו לשמור אותי יבשה במשך מספר שעות, אולם רק עם "שעטנז" אני יכולה לשמור גם על טהרת המשפחה!
אנימציה תלת מימדית של מגן תחתון שעטנז: רפידה לבנה עשויה מגילת קלף ועליה פסוקי תהילים. במרכז הרפידה בליטה בצורת מזבח, וכנפי מלאכים האוחזות את שולי התחתונים.
מרגלית: רק לשעטנז מרכז ספיגת נוזלים כשר, הלוכד את הנוזל, מענה אותו, שורף אותו ומאדה אותו. כך אני יכולה להישאר יבשה ובטוחה בכל זמן…
מרגלית שוב על כתפי המעריצים. המעריץ מביט בחולצתו ורואה כי הכתם נעלם. מרגלית מביטה בנו וקורצת בשובבות.
מרגלית- ובכל מקום…
מרגלית מפשפשת בין רגליה ושולפת זוג כנפי מלאכים. היא ממריאה אל על, לכיוון המסגדים בחברון, מדביקה כרוזי חזיר על ראשי המואזינים, ונעלמת לשמים. לוגו "שטענז" מופיע בשמיים, מלווה בקריינות:
שעטנז. עד טיפת דמך האחרונה.
רק בשביל תשדיר כזה שווה להקים סוכנות פירסום חרדית.
רגע מה עם פירסומת לטיטולים עם פרומה בלה ושמונה עשר זאטוטיה שכולם כולם גדלו על טיטול "בור-סוד" והעבירו אותו מדור לדור?