גוסטב הגמד

אחד הדברים המוזרים בעיסוק הזה שנקרא "כתיבה", הוא הפער התמוה בין הדעה האישית שלך על מה שכתבת, ובין הדעה של כל מיני מוקירי זכרך על אותו טקסט. כבר שנים אני נוהג לשלוח טקסטים, סקצ'ים, תסריטים, קומיקס וכו' לקבוצה מצומצמת של אנשים (להלן: קבוצת מיקוד) ולאחר שאני קורא בעיון את הערותיהם של אותם אנשים שטורחים ממש לקרוא את מה ששלחתי- אני מחליט. לא מעט טקסטים שכתבתי במשך השנים גמרו בסל המיחזור בעקבות רייטינג בעייתי של המוקדניקים היקרים שלי. אבל במקרה אחד לפחות החלטתי לא להתחשב באף אחד מהם. מדובר בסקץ' שכתבתי לפני מספר שנים, כנגד כל כללי הכתיבה: התחלתי מאיזשהו בדל רעיון קלוש, וישבתי עליו חצי לילה, עד שיצא עשן לבן. הכיף הגדול בסקץ' הספציפי הנ"ל נעוץ בעובדה שבכל רגע נתון בכתיבה שלו, לא היה לי שמץ של מושג מה הולך לקרות בשורה הבאה. רוב קבוצת הביקורת שלי קטלה את התוצאה, אבל אני אהבתי. ולכן החלטתי לחשוף אותו לפניכם, ולתת לכם, קוראים כה יקרים, לקטול אותו מחדש. קבלו בבקשה את גוסטב הגמד:

שני חברים- צחי ויואל- נפגשים בפאב. צחי מדוכדך, יואל עליז.
יואל: צ-חי!! מצטער שאיחרתי. פקקים אחושרמוטה. מה המצב, גבר?
צחי: על הפנים.
יואל: למה, מה קרה?
צחי: אל תשאל.
יואל (לברמן) אה.. סליחה רגע! תן לי בקשה לף בראון מחבית. חצי. אז מה?
צחי: בלגאן.
יואל: אתה מוכן להיות קצת יותר ספציפי?
צחי (לוגם לגימה ארוכה מהמשקה שלו ופותח את הלב): חזרתי היום מהעבודה מוקדם. אני פותח ת'דלת, נכנס לסלון- תמי לא בבית. מוזר, שש וחצי- לאיפה יש לה ללכת בשש וחצי? טוב. אני מתחיל ללכת לחדר שינה, ופתאום אני שומע משם.. קולות.
יואל: או-או.
צחי: או-או באבוע. קולות, ולא סתם קולות. גניחות, צעקות, אויש זה טוב, אוי אל תפסיק,  אוח אתה חזק, אוח אתה —          יואל: אני מבין..
צחי: אוח אני מתה, אוח אני מולטי-אורג—
יואל: אוקיי, אוקיי..
צחי: קיצור, התגנבתי בשקט בשקט, נעמדתי מול הדלת של החדר שינה, וראיתי שהיא לא לגמרי סגורה. יש רווח צר כזה.   רווח קטן, אבל אפשר לראות.
יואל: והצצת?
צחי: א-הה. אתה יודע עם מי היא הייתה?
יואל: עם מי?
צחי: עם מנש.
יואל: מנש?? הבוס שלך??
צחי: א-הה.
יואל: פאקן שיט! מה עשית?
צחי: קודם כל חזרתי לסלון בשקט בשקט, שלא ישמעו אותי.. כאילו שאני זה שצריך להיות בשקט כאן, כן?
יואל: כן..
צחי: ואז יצאתי מהבית, נכנסתי לאוטו והתחלתי לעשות רונדלים, עד שהגעתי לפה.
אין לי מושג מה אני עושה עכשיו.
יואל: פששש.. מצטער בשבילך, אחי. זה.. קשה.
צחי: אחרי אחת עשרה שנות נישואין, היא לא מתביישת.
יואל: א-הה.
צחי: והוא, מנש? אחרי שבניתי לו חצי מחלקה, זה מה שהוא עושה לי? זאת התודה שלו??
יואל: מאיפה היא מכירה אותו בכלל?
צחי: אנא עארף, היינו פעם ביחד בשיט קייאקים בצפון. בכפר בלום שמה.
יואל: ומה עכשיו?
צחי: מה מה עכשיו?
יואל: עכשיו, מה תעשה עכשיו?
צחי: אין לי מושג. הייתי זורק אותה קיבינימאט, אבל היא אשתי. אני אוהב אותה.
יואל: ומנש?
צחי: אותו כנ"ל. הייתי מפוצץ לו ת'צורה, אבל הוא הבוס שלי. אני צריך את העבודה הזאת, מה אני יגיד.
(שתיקה)
צחי: חיים בזבל, נשבע לך. במיץ של המיץ.
יואל: תשמע.. לכל אחד יש צרות, אתה יודע.
צחי: לא אכפת לי.
יואל: כן. אבל.. תראה. לפעמים זה עוזר, לדעת שגם לאחרים יש צרות.
צחי: נההה. לא עובד עלי, הקטע הזה.
יואל: זאת אומרת- אתה חושב שרק לך קורים דברים רעים, נכון?
צחי: לא רק לי, אבל–
יואל: רוצה לשמוע סיפור קטן?
צחי: נו?
יואל: שמעת פעם על גוסטב הגמד?
צחי: מי?
יואל: גוסטב הגמד. שמעת עליו פעם?
צחי: לא.
יואל: תשמע סיפור. בשנות השבעים היה איזה גוסטב אחד בצ'כוסלובקיה.
צחי: אוקיי..
יואל: והוא היה גמד. בגלל זה כולם קראו לו גוסטב הגמד.
צחי: נו?
יואל: גוסטב הגמד חי בפראג. הוא היה כבר בן עשרים וארבע, אבל לא היתה לו עבודה, כי הוא היה גמד.                          לא שלגמדים אין עבודה, אבל באותו זמן בצ'כוסלובקיה- אם היית גמד, היה לך קשה להתקדם בחיים, או למצוא עבודה.
צחי: אוקיי..
יואל: בכל אופן, גוסטב הגמד חי עם אמא שלו. אישה קשה. חיו בדירה פיצפונת, חדר וחצי, קטן-קטן, אפילו בשביל גמד.
צחי: (לוגם שלוק בירה) הממ. גם אמא שלו היתה גמדת?
יואל: לא. רק גוסטב. אבל מספיק גמד אחד במשפחה, לא?
צחי: בטח.
יואל: איך שלא יהיה, יום אחד אמא של גוסטב תופסת אותו לשיחה ועושה לו: מה יהיה איתך גוסטב? כל היום יושב בבית,       לא עושה כלום עם החיים שלך.
והוא ענה לה: מה את רוצה, אני גמד!
צחי: אז מה היא אמרה לו?
יואל: היא אמרה לו: תשמע גוסטב. להיות גמד זה לא סוף העולם. זה יכול להיות אפילו יתרון! כי יש עבודות, כל מיני עבודות, שאתה יכול לעשות רק בתור גמד. אז הוא אמר לה: מה למשל, והיא ענתה: קרקס. בקרקסים תמיד מחפשים גמדים!
צחי: ומה גוסטב אמר?
יואל: הוא אמר לה: תראי. אף קרקס לא מחפש סתם גמד. אין להם מה לעשות עם סתם גמד. וזה לא שיש לי משהו נגד קרקסים. קרקס זה סבבה! רק מה, אני צריך לרכוש איזה.. מיומנות, ואז לגשת לדבר עם קרקסים, לא ככה? אז היא ענתה:     כן ככה. אז תשמע, גש לאיזה לשכת עבודה או משהו כזה, ותנסה לברר איפה לומדים.. קרקסנות לגמדים.
צחי: נו, ומה קרה?
יואל: והוא ניגש! הלך ללשכת עבודה לגמדים, ואמר להם: אני גמד, והם אמרו: אנחנו רואים. והוא אמר:                           אני מחפש בית ספר שילמד אותי קרקסנות לגמדים. אז אמרו לו בלשכה: או! דווקא יש לנו בשבילך בית ספר לקרקסנות לגמדים,
עשרים וחמש דקות מפראג. אתה לוקח רכבת תחתית מהלטרנה מאגיקה, נוסע צפון מערבה עד שהכביש הופך לדרך עפר, הולך ישר ישר ישר- עד שאתה רואה שלט: בית ספר לקרקסנות.
צחי: נו?
יואל: וגוסטב נסע. ארז תרמיל קטן, קטן מאד, כי הוא גמד- ונסע צפונה.
צחי: צפון-מערבה.
יואל: שיהיה. נסע נסע נסע, הגיע לדרך עפר, מצא את השלט..
צחי: נו יואל, יש איזה פואנטה לסיפור? כי אני—
יואל: אתה ממהר?
צחי: לא, אבל..
יואל: אבל מה?
צחי: אוקיי, לא חשוב. תמשיך.
יואל: מגיע גוסטב לשלט, הולך הולך הולך, מגיע לבנין גדול ורואה שלט: "ברוכים הבאים לבית ספר לקרקסנות, הנחה לגמדים במדים". נכנס פנימה, ניגש למודיעין, עושה להם: שלום, אני גוסטב ואני גמד. והמזכירה עושה לו: אני רואה.
צחי: נו?
יואל: מה נו?? מה נו??
צחי: מה קרה?
יואל: אין לך סבלנות אתה?
צחי: אני רק רוצה לדעת שזה מוליך למשהו, הסיפור הזה!
יואל: בטח שזה מוליך למשהו, יש סיפור שלא מוליך למשהו??
צחי: הרבה סיפורים. הסיפור הזה, למשל. גוסטב הלך הלך הלך ו.. ו.. ו?!?
יואל: והגיע, ונכנס, ושאל, ואז אתה התחלת לקרצץ כמו ילד טמבל ששכח לקחת ריטלין.
צחי: טוב, תמשיך, יאללה.
יואל: אתה רוצה בכלל לשמוע את הסיפור או לא?
צחי: רוצה, רוצה. תמשיך. סליחה.
יואל: איך שלא יהיה, המזכירה אומרת לגוסטב שלום וברוך הבא, ואיך אפשר לעזור לך. וגוסטב עונה: אני רוצה ללמוד אצלכם קרקסנות. יפה. למדת פעם קרקס? לא. עבדת פעם קרקס? לא. אז מה גורם לך לחשוב שאתה מתאים בכלל לקרקס? אני גמד!
צחי: אוקיי.
יואל: אז המזכירה אומרת: תראה. יש לנו מסלול לימודים תלת שנתי, שנה א'- יסודות, שנה ב' מעשי, שנה גימל- סטאז'.        וזה עולה 10000 שטוצ'ק לשנה.
צחי: שטוצ'ק??
יואל: כן, שטוצ'ק.
צחי: הם לא עובדים ביורו?
יואל: בשנות השבעים? יורו??
צחי: בסדר, אבל זה בטח לא היה שטוצ'ק.
יואל: מה זה משנה מה זה היה? דראכמות, אוקיי?
צחי: דראכמות זה ביוון.
יואל: מה זה משנה?? אז נגיד שגוסטב היה יווני. טוב לך? חי בסלוניקי עם אמא שלו.. פרנצ'סקה. טוב?
צחי: פרנצ'סקה זה מאיטליה, לא מיוון.
יואל: זהו? אין פרנצ'סקות ביוון?
צחי: לא אמרתי שאין, רק אמרתי שזה שם איטלקי, לא יווני.
יואל: אז מה?? אז אמא שלו נולדה באיטליה ועלתה ליוון במבצע סופלקי הקסמים!
צחי: לא חשוב, לא חשוב. תמשיך, תמשיך..
יואל: אז אנחנו בצ'כוסלובקיה, או יוון?
צחי: צ'כוסלובקיה, יאללה.
יואל: קיצור, המזכירה של הבית ספר קרקסנות לגמדים אומרת לגוסטב: עשר אלף זלוטי למסלול התלת—
צחי: מה זלוטי?? אמרת שטוצ'ק!
יואל: שיהיה שטוצ'ק!! עשר אלף שטוצ'ק לשלוש שנים. והוא אמר לה: נההה, זה יקר לאללה. אולי יש לכם קורסים בודדים? והיא אמרה: בטח שיש. יש לנו סדנת בליעת חרבות, שלושה חודשים, אלף שטוצ'ק. ג'אגלינג: אלף שטוצ'ק. יריקת אש..
צחי: אלף שטוצ'ק.
יואל: צודק. אז גוסטב אמר: גם זה יקר לי. מה עושים? אז המזכירה אמרה: תראה.
הרבה אין לי איך לעזור לך, אבל אם תרצה, אני יכולה לסדר לך פגישה עם ראש החוג, דבר איתו ותראה מה.
צחי: ו..?
יואל: הגיע אחר הצהריים, נכנס גוסטב לראש החוג, אחד קוראים לו זיקו. וזיקו הזה יושב בחדר גדול-גדול, מלא פסלים,   ציורים, ותמונות..
צחי: גם ציורים וגם תמונות?
יואל: מה הבעיה שלך עם זה?
צחי: זה אותו דבר!
יואל: אז למה יש להם שמות שונים אם זה אותו דבר?
צחי: כי זה מילים נרדפות אולי? כמו ירח ולבנה? כמו שמש וחמה?? כמו–
יואל: אוקיי!! חדר גדול, מלא תמונות ותמונות! טוב לך??
צחי: לא. רע לי. אשתי מזדיינת עם הבוס שלי!
יואל: מה זה שייך?
צחי: מי אמר שזה שייך?
יואל: אז בשביל מה אתה אומר את זה אם זה לא שייך!
צחי: כי זה משפט חיווי! הוא לא צריך להשתייך לשום דבר! תמשיך כבר!
יואל: וזיקו הזה אומר לגוסטב שלום, מה אני יכול לעשות בשבילך. וגוסטב עונה: שמי גוסטב ואני גמד. וזיקו אומר: אני רואה. אבל עם זאת אני מצטער, אין לי איך לרפא אותך מהגמדות. אז גוסטב אומר: זה בסדר, סתם ציינתי עובדה, זה לא שייך. אז זיקו אומר לו: אם זה לא שייך, למה אתה מספר לי את זה? וגוסטב אומר: "זה משפט חיווי! הוא לא צריך להשתייך !! "
צחי: אוקיי, מצחיק מאד. תמשיך.
יואל: אז גוסטב אומר לו: אדון זיקו. כל חיי רציתי לעבוד בקרקס בתור גמד שעובד בקרקס. אתה לא יכול לעזור לי קצת? אין לי גרוש על התחת, אבל יש בי תשוקה! יש בי רצון! יש בי.. לא חשוב. אז זיקו אומר לו: יודע משהו? יכול להיות שיש לי משהו בשבילך. אם תעשה בשבילנו משהו- ניתן לך מילגת לימודים לשנה.
צחי: וואלה?
יואל: וואלה. עושה לו גוסטב: מה אני צריך לעשות? וזיקו אומר לו: אנחנו מחפשים שוליית-גמד לקרקס של יום שבת הקרוב.
צחי: שוליית גמד??
יואל: כן! מה הבעיה?
צחי: ממתי לגמדים יש שוליות-גמד?
יואל: לא יודע! אני יכול להמשיך את הסיפור?
צחי: נו..
יואל: קיצור, מתברר ששוליית גמד זה הגמד שיורים אותו מתוך התותח בקרקס.
צחי: או-אה..
יואל: או-אה באבוע. וגוסטב מבין שאין ברירה. או התותח- או שהוא חוזר לאמא.
צחי: ומה הוא בוחר?
יואל: מה אתה היית בוחר?
צחי + יואל: תותח.
יואל: זה לא כזה נורא. שמים אותך בקנה, ויורים אותך לאורך האולם- ובקצה יש רשת שאמורה לקלוט אותך. רק מה..
צחי: מה רק מה?
יואל: רק מה, כדי שהרשת תקלוט אותך- התותח צריך להיות מכוון בדיוק, בדיוק למטרה! איך שלא יהיה, מגיע יום שבת,    הקהל בפנים, הכל מפוצץ, האדרנלין באויר..
צחי: נו?
יואל: הכל עובד פיקס. הלוליינים, בולעי החרבות, הנמרים, הפילים, הטרפז.. ואז מגיע הגמד הראשי ועושה לגוסטב: פססט.  כנס לתותח. וגוסטב לובש קסדה- ונכנס. מת מפחד, כמעט עושה במכנסיים, אבל יודע: זה הצ'אנס שלו. ואז, עשר שניות לפני שהתותח יורה אותו, גוסטב מביט למעלה, ורואה את הטרפז הזה, מתנדנד ככה, ריק..
צחי: כן?
יואל: והוא חושב: שיט, אם אני אעוף עד למעלה, אתלה על הטרפז ואקוד קידה לקהל- הזיקו הזה בטוח יתן לי מלגה לשלוש שנים, ולא רק לשנה. בטוח.
צחי: אולי..
יואל: לא אולי, בטוח. וככה, חמש שניות לפני שהתותח יורה- גוסטב שולף את יד ימין שלו, מסובב את הגלגל שמכוון את התותח עד למעלה, מסובב, מסובב.. ופתאום הוא שומע את הכרוז: גבירותי ורבותי! אנחנו גאים להציג את האטרקציה המרכזית שלנו לערב זה: הגמד המעופף!! ארבע.. שלוש.. שתיים.. אחת- אש!! פאף!! התותח יורה. ואיך שהוא יורה- כולם רואים שהוא לא מכוון.. גבוה מדי. גוסטב הגמד עף גבוה מדי. הוא עף, ועף, ועף, והטרפז מתקרב, ומתקרב.. ואז גוסטב מביט למטה, ורואה את כל הקהל המדהים הזה מביט בו בהערצה. איך כולם סוגדים לו, כאילו הוא היה נשר, כאילו הוא היה.. סופרמן! ובבת אחת, כל החיים שלו עוברים לו מול העיניים. כל הילדים שצחקו עליו בגלל שהוא גמד, כל המבטים ברחוב והאמהות שאומרות לילדים: "ששש! זה לא יפה להצביע!" כל החיים המעאפנים והעלובים שלו, והוא מתחיל לבכות. גם משמחה, על זה שהוא עף, וגם מעצב ואומללות, על זה שהוא גמד. ומרוב דמעות הוא לא רואה את הטרפז..
והוא שולח את היד שלו– ולא תופס כלום. נאדה. והמחשבה האחרונה שעוברת לו בראש היא "לא נורא. לפחות עפתי."     ואחרי שניה- פאח!!- הוא נמרח על היריעה של האוהל- נופל למטה- ונהרג על המקום.

יואל משתתק, חוזר לכסא שלו ליד הבר ונושם בכבדות. הוא שקוע כולו בסיפור. צחי פחות.

צחי: נו?
יואל: מה נו?
צחי: מה קרה אחר כך?
יואל: למי?
צחי: לאמא שלי. לגוסטב הגמד! מה קרה לגוסטב הגמד?
יואל: הוא מת! אמרתי לך שהוא מת! נהרג, לא? זה כמו מת. אותו דבר.
צחי: וזהו??
יואל: כן!
צחי: זה סוף הסיפור?
יואל: כן! הוא מת, מה אני יעשה!
צחי: אז זה היה הסיפור שרצית לספר לי??
יואל: כן!
צחי: ומה בדיוק הקשר של זה לסיפור שלי?
יואל: איזה סיפור?
צחי: הסיפור שלי, שלי!! של איש שמגיע הביתה ותופס את אשתו מזדיינת עם הבוס שלו, ונפגש בפאב מעאפן עם חבר אידיוט שמספר לו סיפור מפגר על גוסטב הגמד!!
יואל: מי אמר שיש קשר לסיפור שלך? הסיפור שלך הוא שלך והסיפור שלי הוא שלי! זהו!
צחי: אז למה סיפרת לי את זה בכלל??
יואל: שאלתי אותך אם אתה רוצה לשמוע סיפור! ואמרת לי כן! זהו!!
צחי: כן, אבל יצאתי מתוך הנחה שתספר לי משהו שקשור איכשהו לסיפור שלי!
יואל: כל סיפור בעולם צריך להיות קשור לחיים הפאתטיים שלך, טמבל? כשאתה הולך לראות את "המלט", אתה רואה את אופליה מזדיינת על הבמה עם הבוס של המלט? כשאתה לוקח את הבת שלך לראות את במבי, אמא של במבי מזדיינת עם הבוס של במבי??
צחי: הבוס של במבי?!
יואל: לא חשוב. מה, כל הסיפורים קשורים אליך? לא!
צחי: אבל למה דווקא את הסיפור הזה סיפרת לי עכשיו? למה דווקא אותו?? יש כאן מוסר השכל? אני אמור ללמוד משהו??
יואל: לבמבי יש מוסר השכל?
צחי: אה.. לא יודע.
יואל: למלתעות יש מוסר השכל?
צחי: מלתעות זה לא סיפור, זה סרט.
יואל: זה סרט שעשו על פי ספר. "הכריש" מאת פיטר בנצ'לי. יש לו מוסר השכל?
צחי: בטח שיש. יש שם את ה..ראש עיר הזה, עם החליפה, שלא מסכים שאנשים לא יכנסו למים כי עוד מעט הארבעה ביולי, ואז, אה..
יואל: ואז מה?
צחי: ואז מגיע השריף הזה, עם ריצ'רד דרייפוס, והם יוצאים לתפוס את הכריש מפלסטיק!
יואל: אידיוט! זה הסינופסיס, לא המוסר-השכל! מה המוסר השכל??
צחי: שאם אתה שריף, אז..
יואל: אז? אז..?
צחי: אז אתה צריך להרוג את הכריש, אם הוא.. אם הוא.. אוכל אנשים.
יואל: וואוו! איזה מוסר השכל! איך לא חשבתי על זה קודם! אם אתה שריף-
צחי: אוקיי, אוקיי, תרגיע.
יואל: ולאותלו יש מוסר השכל?
צחי: בטח. אם אתה כושי עצבני- אל תתחתן עם בלונדיניות!
יואל: למה?
צחי: כי אז יום אחד אתה תחזור הביתה ותתפוס אותן מזדיינות עם מנש אלקיים, זה למה!
יואל: אז גם לגוסטב הגמד יש מוסר השכל!
צחי: באמת?
יואל: באמת! אם אתה גמד מכוער שהחיים שלו בזבל- תבקש ממישהו לירות אותך מתוך תותח במקום לזיין ליואל קיסרי        את המוח! אוקיי?
צחי: אוקיי!
יואל: יופי!
צחי: סבבה!
צחי + יואל: אפשר חשבון?

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא גוסטב הגמד

  1. מאת עדו‏:

    מתוך הקנה של התותח הגמד (שיש לו כנראה ידיים קצרות במיוחד) יכול להגיע לבסיס של התותח ולסובב את הכננת?

  2. מאת איתי‏:

    הצחיק אותי מאוד. סיפור נהדר, גם אם חסר פואנטה 🙂

השאר תגובה