תעצומות הנפש

מי שיכול- עושה.
מי שלא יכול לעשות- מלמד,
מי שלא יכול ללמד- מנהל,
מי שלא יכול לנהל- מייעץ,
מי שלא יכול לייעץ- קואצ'ר,
מי שלא יכול להיות קואצ'ר- מעביר סדנאות בהעצמה אישית,
ומה עושה מי שלא יכול להעביר סדנאות בהעצמה אישית?
מלמד.
(וחוזר חלילה).

השבוע נשבעתי בפומבי, שהאיש הבא ששולח לי מייל עם איזושהי קומבינציה של צירוף המילים "סדנה/העצמה/אישית"- אני שובר לו את כל ההעצמות, מה שעומד בניגוד גמור לאופיי הבלתי אלים למשעי- אבל רבאק, יש גבול.
הליכה לקואצ'ר היא פעילות שונה מאד מהליכה לפסיכולוג: אנשים הולכים לפסיכולוג כדי ללמוד כיצד להיות מאושרים. לקואצ'ר, לעומת זאת, הולכים כדי ללמוד להצליח, נטו. להצליח במה? בעסקים, כמובן. מי נחשב "איש מצליח בעסקים"? איש שמרויח הרבה כסף. מה זה הרבה כסף? בוא נגיד, למעלה מ500 דולר לשעה? מצוין. שימו לב: הקואצ'ר הזה הולך ללמד אותך להרויח אלפי שקלים בשעה, אבל הוא לוקח ממך רק 400. לא נשמע מוזר? אם האיש הזה יודע להרויח אלפי שקלים לשעה, למה הוא לא מנצל את הידע הזה, ומרויח אותם?
כשקצת חושבים על זה, מבצבצת תובנה מסויימת. בפגישת איש-קואצ'ר, דווקא האיש הוא הדומיננטי, לא הקואצ'ר. הוא זה שבתום הפגישה יצא לעולם הגדול וינסה להצליח. והקואצ'ר? הקואצ'ר יכניס את ה 400 ₪ לארנק, וימשיך להסביר לאנשים אחרים כיצד להצליח הצלחות שהוא עצמו מעולם לא הצליח להצליח. מזכיר קצת את ההבדל בין פורנו לסקס אמיתי: על פניו, זה נראה דומה מאד. המוח משדר לנו תחושות דומות מאד בשתי הסיטואציות- אבל בסיטואציה אחת אנחנו מבצעים את הכל בעצמנו, ובשניה- מישהו אחר עושה עבורנו את העבודה.
אין לי, אגב, כל טענה כלפי המעצימים למיניהם: חלקם אנשים טובים וחרוצים, שפשוט הבינו כיצד הדברים מתנהלים בעולם, ובמיוחד בארצנו: כמעט כל כשרון ספציפי- אמנותי, עסקי או אחר, אינו מסוגל לקיים בכבוד את בעל הכשרון. פסנתרן ישראלי לא גומר את החודש מעיסוק בנגינה נטו, וכמוהו שחקן, צייר, (שלא לדבר על קריקטוריסט, סטנדאפיסט או תסריטאי). כיצד יוכל אותו טאלנט מתוסכל להתפרנס בכבוד בארץ הקודש? נכון, אם יתחיל ללמד את המקצוע הספציפי בו בחר לעסוק. הרי כולנו יודעים שהעולם מכיל הרבה יותר סטודנטים למחול מאשר רקדנים אמיתיים, נכון? והפירמידה ההפוכה והתמוהה הזו יוצרת מצב בו יוצר פלמוני קם לו בוקר אחד באמצע החיים, ושואל את עצמו מדוע, לעזאזל, הוא צריך לנסוע לקונסרבטוריון מעאפן בקרית ביאליק כדי ללמד תלמידים מעאפנים וזייפנים, במקום לנסוע לאולם קונצרטים מכובד ולנגן על פסנתר מכובד מול קהל מכובד? התשובה ברורה: כדי שהצ'קים שלו ימשיכו להיות מכובדים. אבל לא נורא, יש אור בקצה המנהרה: מתישהו הוא יוכל להפסיק ללמד בקונסרבטוריון ולעבור לנהל אותו, ואז לייעץ, לקצ'קר ולהעצים אותו. יש תקוה

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 Responses to תעצומות הנפש

  1. מאת עדו‏:

    לא מזמן התקשרו אלי מאיזו חברה שעוסקת בהימורים בלוטו ומבטיחה לי סיכויי זכייה גבוהים. אמרתי להם שאם יש להם דרך לזכות בלוטו שישקיעו את הכסף שלהם ויהיו עשירים.

  2. הבעיה היום שהפתיחות והנהנתנות יצרו, כמו מן "חיפוש" עצמי אצל כולם, ואז יש לך טרנדים של קואוצ'רים שמלמדים אותך איך לחיות ומה לעשות. ואם לא קואוצ'רים אז פתאום יש כל מיני מומחים. ככה או ככה אם אתה אדם פתוח כדאי מאוד שתלמד ותקרא על כל שיטה לפני שאתה הולך אליה, למרות שלא הייתי ממהר לפסול את כל השיטות בחלקן יש אמת.

  3. מאת nir‏:

    ומי שלא יכול ליצור משפט-מעתיק

השאר תגובה